מגיל צעיר כולנו רוצים להיות עצמאיים , לעשות כמעט הכול לבד. חולמים להיות מנהלים גדולים, שלא יגידו לנו מה לעשות,

להיות עצמאיים בעבודה, בחיים, בזוגיות, עם הילדים, מעמד האישה הוא גם חלק מהשאיפה הזו לעצמאות, ובכלל חופש בחירה הוא המפתח לעצמאות!

כשאלוקים ברא את האדם הוא נתן לו חופש בחירה. כבר בתחילת החוזה שלנו עם הקב"ה הרשות נתונה, זכרו שהאישה הובילה לבחירה שהיה לה מחיר.

אין עצמאות ללא אחריות והיא באה עם מחיר. לכן כשאנו רוצים להיות עצמאיים, קרייריסטים, מנהלים וכדומה צריך לדעת שיש לכך מחיר, וכשאתה בוחר להיות עצמאי יש לך אחריות גדולה במיוחד.

לפעמים הייתי שמחה להסיר מעליי אחריות, לחזור לבית הוריי ולנוח. יש משהו נוח בתמימות הזו שעדיין מצויה בכולנו, שמזכירה את בית ההורים. לא רע לפעמים להניח את הראש על הכר, לא לדחוף קדימה, אלא ליהנות מכול הטוב שהשגנו בעמל רב.

לא חייבים לרוץ לכנסת או לרשות העיר אפשר לפעמים להחליט שהעצמאות שלי היא שאני עצמאי בכך שרק אני מחליט עליי (בתחומים שאפשר..).נשמע כמו הילדים של היום "אני מחליט על עצמי", "זכותי", יש משהו בדבריהם – זכותנו להחליט שלא תמיד העצמאות היא הדרך הנכונה.

כדאי במקרים מסוימים לחיות בשיתוף, לא לקחת על עצמך את כול הנטל, עצה נהדרת גם למנהיגי עולם…

אז במגילת העצמאות שלי השנה החלטתי שהשנה אני רוצה לבחור את הבחירות שלי בעצמי, להיות עצמאית בבחירותיי באחריות מלאה!

והבחירות שלי, יושפעו גם מהסביבה האהובה שלי – המשפחה, הרי הם יהיו שם גם אם אטעה בבחירה, וישמחו כשאצליח בה. מה תחרטו על המגילה שלכם השנה? אילו בחירות לעצמאות תעשו אתם?

 ולמרות שיש לעצמאות מחיר של אחריות על תוצאותיה הכי חשוב להיות שלם איתה ולא להרגיש לבד.

עצמאות שמח!

עוד בנושא "עצמאות" תוכלו לקרוא בפינה של אושר מתוך הטור הקבוע שלי בידיעות עכו

משפט לשבוע מאושר –

החלטה היא רק ההתחלה. כשמישהו מקבל החלטה, הוא בעצם קופץ לתוך זרם חזק שיישא אותו למקומות שכלל לא חלם עליהם בשעה שהחליט.

פאולו קואלו { מתוך הספר "האלכימאי" }

כשהייתי ילדה הקראתי את "מגש הכסף" של נתן אלתרמן בכול שנה בטקסים, אלתרמן בחר לתאר בדרכו את המחיר הכבד של האובדן בנפש, ששילמנו כדי שתהייה לנו מדינה.

רק היום מסתברת לי המשמעות העמוקה של הטקסט המצמרר הזה, כי גם היום משפחת השכול הולכת וגדלה,  ועל המגש הזה נותנים נפשם בני אדם שלפחות את אחד מהם אני מכירה אישית.

אסף רוזנפלד ז"ל היה לי לחבר טוב בימי התיכון , היינו יחד במה שכונה אז "הח'ברה של מועדון תרבות". אסף היה אדם מיוחד, חברותי, מצחיק, מלח הארץ.

בזיכרוני אסף מנגן על גיטרה את השיר שכול פעם מזכיר לי אותו של דיוויד בואי Space Oddity" – David Bowie", היכולת שלי לזכור אותו היום היא רק באמצעות תמונות והגעה פיזית לחלקת הקבר ביום הזיכרון.

וזה לא מספיק,  כי זיכרונו, בנוי מהמון חלקיקי עבר שחרוטים בזיכרוני וממתינים. אסף נפל ב- 28/2/98 בעת מילוי תפקידו במוצב כרכום בדרום לבנון ,קצין מצטיין בגבעתי.

אם היינו מתכנסים כול אוהביו, והאנשים שהכירו אותו במשך 21 שנות חייו לספר חוויות וסיפורים על אסף, כותבים זיכרונות,  היינו מנציחים את זכרו.

כי מלבד תמונות וקטעי וידאו יש במוחם של הרבה אנשים סיפורים קטנים וגדולים על האדם הנפלא הזה, שנגדעו חייו בטרם עת. לכול אחד מאיתנו יש מישהו שהוא מכיר אישית, שמעצים את יום הזיכרון עבורו ומגדיל את גבורתם של אנשי "מגש הכסף".

אבל חשוב עוד יותר לזכור לאורך כול השנה, את מי שנשאר מאחור. את משפחת השכול. לזכור ולא לשכוח. כי את הכוח שלהם להמשיך, הם שואבים גם מאיתנו.

עוד בנושא השבועי בפינה של אושר הטור הקבוע שלי בידיעות עכו.

זה הזמן לבקר את הטבע . באביב הזה גיליתי שאין דבר טבעי יותר מהטבע כדי לחבר בין אנשים.

זה המקום לשוחח ,  ולמצוא שבאמת מקשיבים לך בצד השני.

הסיטואציה הזו מנוטרלת ממסכים וממסיחים .

אין טלויזיה , מחשב ופייסבוק ומשחק הכדורגל היחיד שאפשר לצפות בו הוא משחק מאולתר של כדור על מגרש בדשא פראי או באחו.

ברור , לא כולם מתחברים לטיולי שטח , אבל לא צריך כול כך הרבה , רק צבע ירוק בעיניים , שמש ואוויר במינון מדויק וריח של פריחה ( וכן היה גם ריח של מנגל …) .

אנחנו נהנים מהדבר שמחבר אותנו הכי הרבה לאימא אדמה , שמעניקה אנרגיות בחינם!

השקט , השלווה והחופש שהטבע מעניק , לא נמצא  בשום בית בנוי מלבנים .

הייתי מוסיפה לתענוג הזה את צחוק הילדים , האווירה הנהדרת שהסביבה החברתית מניבה ואם יש זמן להתבודד בטבע אז קחו איתכם ספר איכותי .

אז אחרי הניקיונות והסדר קבלו הזמנה חד פעמית לעונה קצרה שנעלמת מהר – לאביב !

צאו לטבע , טיילו במסלולים מטיביי לכת ומיטיביי בריאות , כי הטבע יודע להעניק – והרבה .

ולא לשכוח לשמור עליו…

עוד בנושא ב"פינה של אושר" הטור השבועי שלי בידיעות עכו.

"יש שני דברים שהאדם לעולם לא מתעייף מלהתבונן בהם, אש בוערת ומי מפל. הם תמיד אותו הדבר, אבל בכל זאת משתנים כל הזמן". לינדה סו פארק , "כד החרס השבור

ביהדות חודש ניסן הוא חודש של ניסים  , ניפלאות והתחלות .

השם הובא מגלות בבל ומקורו במילה האכדית "ניסנו", מלשון ניצן שפריחתו באביב,

יש הרגשה באוויר שאנו זקוקים תמיד לניסים וניפלאות.

מידי פעם קורים לנו צירופי מקרים מדהימים.

השתלשלות בלתי הגיונית שהובילה לתוצאה רצויה,

נקודת אור שהאירה את חיינו בלי שהיתה לנו יכולת לשלוט בה,

משהו רע שנמנע מאיתנו באופן פלאי,

כל מיני דברים שהסתדרו יותר טוב מטוב.

יש אנשים שרואים בזה צרוף מקרים, ותו לא.

ויש מי שרואה את הכוח השמימי שמוביל אותנו יד ביד, שיוצר מקרעי-מאורעות פאזל מושלם ומרהיב.

ניסים שבכל יום.

השתהו מדי פעם על הניסים בחייכם , הם רבים מאד ומגוונים

המאמינים מאד יאמרו כי אין מקרה

כי "מקרה" – קרה מידי ה-ה'.

בעיני ניסים הם ניסיון שאנו עומדים בו ואם נבחר לזהות אותו ולזהות שקרה לנו נס עמדנו בניסיון.

החיים עצמם , וכול שהם מאפשרים עימם הם נס .

בפתחו של ניסן ובמיוחד היום ב10 בחודש ( י' ) תאריך בו נרקמה ברית של נישואין והתחלה בעת כניסת העם לישראל

בזמן מיוחד זה , שבו ניסן בפתח סמנו לעצמכם יעדים חדשים , ניסים שהייתם רוצים להיות עדים לבואם

ובעיקר הרשו לעצמכם להינות מהנס.

עם פתיחת הארונות אתה מגלה שהבגדים ישנים מאוד , בלויים ומאד לא מפרגנים לגיזרה…

עם פתיחת הקלסרים מגלים שהמערכים לא יתאימו לקבוצות , שיש לחדש לשנות ולעדכן חומרים אקדמאים שהתיישנו מאז.

עם פתיחת האלבומים מגלים שחסרים המון תמונות כי הפיתוח בפילם אאוט והדיגיטאלי אין…

קידמה וחדשנות מחייבת אותנו לנטישה של הישן ,

אולם גם המוכר.

ושינוי , מעבר ממשהו שמוכר לנו למשהו אחר יש לו מחירים ריגשיים של ויתור ופרידה.

הרבה חומקים מהמילה פרידה , כי היא מהולה בעצב ואילו החדשנות מהולה בשימחה

בעייני אין אפשרות להפריד בין הפכים הללו-

ישן בחדש .

וחשוב להתעכב גם על הישן ,  המוכר והמסתיים

וכשעוברים למשהו אחר , חדש יותר כדאי לשמר דברים ישנים בכול זאת…

כך גם חיינו מלאים בעבר , עמוסים בהווה ומלאים רגעי עתיד

והעתיד מלא בלקחי עבר והווה.

הרי ה"רטרו" והוינטאז'" הם בסופו של דבר החדש החדשני!

אז לכבוד החג הלבן ומלא הניקיון-

נקו את כול פינות הישן וחדשו כול  דבר שנכון לו להתחדש השנה-

ואל תשכחו לרגע שהפרידה ממנו חשובה לא פחות כי כשעושים סדר בישן מגלים שבעצם יש בו גם הרבה דברים ששוה לקחת איתנו….

פתאום צריך לנקות הכול מהמדפים, לעשות סדר בקלסרים

להוריד כול מה שלא נחוץ, לעדכן כול מה שלא הספקתי

לדעת שיהיו דברים שלא אספיק ממילא וחשוב ביותר לדאוג לימי החופשה הקרבים…

אם בחיק חברים , משפחה וסתם לקרוא את כול מה שאני מאד רוצה ולא מספיקה

זה הזמן לעשות ניקיון סדר ו"לעשות פסח" בכול החלקים של חיי.

ניפלא לא?

חבל שצריך פסח בשביל זה.

לא , לא צריך!

הרי לאנשים מדתות אחרות אין את השיגעון והטירוף שלנו יש בפסח אבל את כול השאר יש להם.

אז מה עושים ?

ברוב רובה של השנה אנחנו פוסחים בין לבין , בין העבודה לבין הילדים , בין הקריירה לרצונה של האישה,

בין המחשבות לבין המעשים , בין היצירה לבין הבטלה

ותמיד תמיד אין לנו זמן …

"לעשות פסח"…

אז לפעמים צריך לסמן יום בחודש שבו מתיישבים לעשות סדר פסח וכול פעם לבחור תחום אחר

לפנות זמן לזוגיות , לזמן שעות פנאי , לגלות את הקלסרים וחומרי העבודה מחדש,

לרענן אבק ממדפי הספרים ,

ובעיקר לחבק והרבה את המשפחה…אהה לגבי האחרון סמנו לכם לעשות זאת כול יום , לא רק פעם בחודש…

אז שההתארגנות לקראת הפסח תפתח עבורינו הרבה בלב ותכניס הרבה אוויר לריאות ,

אוויר של סדר ניקיון והתחלות חדשות , כי החג הזה מזמן את הפריחה והאביב….

זה שנמצא בתוכנו והולך לעיתים לאיבוד בתוך הכאוס והבלבול שהמחשבות מיצרות עבורינו

המחשבה היא כוח – וחשוב מאד לתעל את הכוח הזה

כדי שיניע אותנו ולא ייצר בנו "תקיעות מחשבתית".

זו מייצרת הרבה מאד בלבול , אי וודאות ועומס נפשי רב.

הפיתרון הוא לכאורה מאד פשוט.

להיות קשובים לבטן , להאזין בצורה אולטימטיבית לאינטואציות.

אלו שנולדים איתם ומרוב עומס רעשים חיצונים , גם אם רוצים לשמוע לא מצליחים באמת להקשיב.

אז אני מציעה להקשיב לגוף , לנשמה וגם לסימנים שמזדמנים על הדרך…

ואז מגלים שלכול פגישה אקראית יש משמעות אמיתית

ולכול סימן אנושי יש תכלית קיומית.

תבהיו קשובים לכול ובעיקר לעצמכם!!!

מתנה ממני….לינק מרגש – http://www.youtube.com/watch?v=Sw_wvPHlPtk

הם יהיו מישהו אחר לתקופה של שלושה ימים…

טוב אם להודות על האמת אני שומרת תחפושות כול השנה בארגז ומאפשרת להם להתחפש כול השנה…

אם הייתי אני צריכה להחליט על תחפושת אפילו לשנה , רק החיפוש היה מעייף אותי..

אתחפש למכשפה – אבל זו מפחידה מדיי- לא רוצה להפחיד אחרים

אתחפש לאביר – אבל זו מחייבת מדי – לא בטוחה שאדע לנצח את כול הפחדים

אתחפש לליצן – אבל זו מצחיקה מדיי – לא רוצה לשדר חוסר רצינות כול הזמן ולעשות צחוק מכול דבר.

אולי יש תחפושת שתורכב מכול התחפושת גם יחד?

אני אלופה בלהיות יצירתית – אז ארכיב לעצמי תחפושת שצוחקת ומחייכת לעולם ולא מקרינה עודף שטות אלא רק קצת..

מישהי שתפחיד לפעמים את מי שצריך ותלחם בפחדים שלי באבירות מנצחת אבל לא תתמודד כול הזמן ברשע כי זה מאד מתיש ומעייף.

בעולם של התחפושת שלי הכול דמיוני ומחופש ולכן הכול אפשרי.

לילדיי הרי אין עכבות ואצלם התחפושת היא משהו שניתן להסיר ולהחליף ולהתחפש מחדש בכול פעם …

אני חושבת שהתחפושת שלי היא אני – והחיזוק של תכונות אלו ואחרות נמצאות בי ובאחריותי לחזקן.

ולדעת כמו ילד , שניתן תמיד לעצור את החיפוש ולהחליף תחפושת , מה כבר יכול לקרות?

מקסימום מתחפשים שוב.

אז מה התחפושת הטובה ביותר?

אולי זו שמורידה את המסכה ונשארת ללא מגנים ומגננות…שגם אותם צריך לפעמים.

חג פורים שמח!

כי ברכב כזה  לא צריך בכול פעם להתניע מחדש את הרכב , הוא מניע את עצמו , לא צריך לעבור משלב לשלב , הוא עובר בשבילנו.

וזה נוח , מאד מאד נוח!

יש בזה עצלות , הרבה מאד תלות , ומעט מאד מחשבה – כי הכול נעשה עבורינו.

האם האוטומט הוא דרך ללא מוצא?

לשים על אוטומט זה לא רע לפעמים , שמישהו יחליט בשבילי , שמישהו יזיז אותי , הרי לסופה של הדרך כולנו נגיע.

השאלה איפה אני לוקחת אחריות בתהליך?

כי איפה יהא אז תכנון הדרך?

ואם אין לי דרך – לאן אצעד?

נכון שכולם מגיעים בסוף לפיסגה של ההר , האם הפיסגה היא העיקר או ההנאה מהדרך?

ואם צריך להינות מהדרך – אז מאד חשוב לקחת בה חלק פעיל ולהיות שותפים פעילים בהחלטת הנלקחות.

כי אז אתה מקבל על עצמך אחריות לכך שאינך תלוי בהחלטה של אחר ואם השיקול היה נכון – הצלחת !

ואם הבחירה הייתה מוטעית – גם אז הצלחת ! למדת משהו חדש שלא היית מגיע אליו אם לא היית מנסה.

וכשמנסים , גם טועים לפעמים , וזה בסדר.

הרי הדרך מלאה מהמורות , מכשולים הרים וגאיות , אבל היא יפה – וצריך רק להתבונן בפרחים שבצידי הדרך -

בבעל , בילדים , במשפחה , באהבה , בבריאות ,

בכול הדברים הקטנים על הדרך שהם הגדולים שעושים אותנו מאושרים

ואין לקחתם כמובן מאליו – הם לא באים באוטומט!!!

האם הפירוש המקורי לא מעלה שאלות בהקשר לייחוסה של המילה החדש?

שהרי עם העמית , מקורו בשיח המעורר עימות , כלומר האדם שאיתך בעבודה כ"עמית" הינו מסייע או אוייב לך.

חשבתם פעם על המשמעות שהתחרות יוצרת בנו העמיתים לעבודה ? אם נחשוב שאנחנו בתחרות מתמדת עם עמיתינו לעבודה שהרי הפירוש המקורי נכון.

ואם זאת בפירוש החדשני נמצא כי מילים נרדפות לעמית יהיו ידיד , חבר …

אם כך , החבר שלי לעבודה , לא אמור להיות האויב שלי.

והתחרות צריכה להיות איתו ולא כנגדו.

ובכלל האם יש מקום לתחרות במקום העבודה עם העמיתים ? והאם תחרות זה דבר טוב או רע?  ומי קובע זאת ?

אז בכול זאת במה חשוב ללמוד מעמיתים ?

תחרות בריאה לדעתי תייצר הסתכלות אמיתית על העמית ותבחן במה הוא טוב ממני ואיך אני יכול ללמוד זאת ממנו או לחלופין להיעזר בו כחבר !

חשוב שנחשוב על הארגון כולו , למרות שישנם מנהלים שמייצרים במודע תחרותיות , כדי לדרבן עשייה טובה יותר ויוזמות חדשניות יותר -

אסור שהתחרותיות תהפוך רעה בין העמיתים , ואז שיח העמיתים לא יהא דיאלוג של למידה אלא דיאלוג של הכשלה הדדית!

חשוב לתת מקום בארגון לשיח עמיתים , גלוי , אמיתי , שמחדד את היתרונות והחסרונות של העמיתים

לפתוח עבורם ערוץ פתוח של למידה הדדית כדי לייצר תועלת יעילה ואיכותית יותר .

כבר אמרו קודם שקבוצה היא כוח גדול מהיחיד.

זה המקום לתת לזה ביטוי!

קנאה , צרות עין , תחרות הרסנית וכדומה לא ישרתו ארגון אלא יכשילו אותו.

המנהל ימצא עצמו מתמודד עם רכילות , ומרדנות , ובעיקר קושי לאסוף את העמיתים למשימה משותפת אחת.

כוחה של הקבוצה הוא יתרונה  , אפשר ללמוד זאת ממודלי עבודה מרובים בתחום ההתנהגות הארגונית ( ארחיב בפעם אחרת ).

על מנהל להשכיל לפתח שיח בריא , לאפשר כעסים ותחרות , אולם לתעל אותה למקום חיובי ומצמיח!

ויש המון דרכים לעשות זאת … תוכלו לשאול ולהגיב , אשמח לתת כלים .